סיכום העבודה

סיכום העבודה

עבודתי עסקה בנושא –
העבודה שלי עוסקת בצריכת חדשות ע"י ילדים והתאמת חדשות קשות לילדים.

פרופ' חווה תדהר: ממחקרה עולה היא שצפייה באלימות בטלוויזיה עלולה לגרום להתנהגות אלימה, לעמדות של חוסר רגישות , לאלימות ולהגברת הפחד של צופי טלוויזיה "כבדים" מפני עולם אלים ומפני הפיכתם לקרבנות של אלימות. ממחקרים מתגבש פרופיל של צופים המועדים, יותר מאחרים, להשפעה חזקה של החשיפה לאלימות בטלוויזיה: ילדים ברמת התפתחות קוגנטיבית נמוכה, ילדים המתקשים להבחין בין מציאות לדמיון בטלוויזיה, ילדים הנמצאים ברמת עוררות גבוהה לפני הצפייה, ילדים הגדלים בסביבה אלימה ושנתגלו אצלם נטיות לאלימות וכן בנים (לעומת בנות).

שאלת המחקר :

מה מידת החשיבות לפרסם חדשות מותאמים לילדים?

דילמת המחקר:
חופש הביטוי לעומת אובדן הילדות

הסבר לדילמה: לפי מחקרה של פרופ' חווה תדהר: אלימות בשידורי הטלוויזיה לגיל הרך , הטלוויזיה ממלאת מקום חשוב בחיי הילדים ושהצפייה בה היא חלק אינטגרלי מחיי המשפחה. הילדים, כמו הצופים המבוגרים, ימשיכו לגלות עניין בסיפורים טובים בתוכניות טלוויזיה , מן הראוי לייצר תוכניות תוך הקפדה על מקצוענות והחדשנות בשפת המדיום, מאחר שהצופים הצעירים מעודכנים ביקורתיים יותר מהילדים של פעם. אבל תוכן התוכניות לילדים חייבות להיות רלוונטיות לדפוסי החיים המשתנים ,לתת מענה לצרכים פסיכולוגיים, התפתחותיים וקוגניטיביים של הילדים, המותאמים לגילאים השונים.

מצד אחד - פרסום חדשות  כחלק מחופש הביטוי במדינה דמוקרטית .

מצד שני- פרסום לא מתאים יפגע בהתפתחות הילדים לפי ניל פוסטמן "אובדן הילדות"

חשיבות הדילמה: לאור הנסיבות של מדינת ישראל, מדינה שיש בה הרבה מאוד אירועים בהקשרים של צבא, ביטחון, פיגועים, תאונות, שריפות , שיטפונות, הרוגים ופצועים יש לעורר מודעות לדרך שבה התקשורת בוחרת לדווח בחדשות. לכן הדילמה היא מאוד רלוונטית וחשובה למשפחות רבות ורצוי שהנושא יעלה לסדר היום הציבורי.

המושגים העיקריים ששולבו הם – חדשות וערך חדשותי, תהליך החברות וכוחה של התקשורת , צילום עיתונות, חופש המידע וחופש הביטוי, גישת המראה, הבניית המציאות, סדר יום ציבורי, מסגור, אובדן הילדות, תקשורת המונים.

התיאוריות שהובאו הן- אובדן הילדות של ניל פוסטמן ותהליך החברות

אמצעי תקשורת ההמונים (טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, פרסומות וכו')  הם אחד מסוכני חיברות רבים בחברה. מהם יכול הפרט ללמוד רבות על החברה, התרבות והנורמות הרצויות. אמצעי תקשורת ההמוניים זוכים לתשומת לב רבה בהקשר זה משום שהם מהווים סוכן חיברות חדש לעומת האחרים.  יתר על כן, עם השנים הולך וגדל נתח הזמן שתופסים אמצעי התקשורת בחיי הפרט והוא אף נחשף להם בשלב מוקדם יותר ויותר בחייו.  התקשורת היא סוכן החברות הקבוע והיציב מכולם שמלווה את האדם מינקות ועד לזקנה. לז'אנר החדשות יש חשיבות מכרעת בהניית המציאות של הצופים.

בשיטת המחקר – בדיקת השפעת החדשות על הילדים ואת הצורך להתאים אותם לילדים,  

קיימתי ראיונות עם ילדים בגילאי 8-12, ובחנתי האם ואיך הילדים מקבלים את החדשות הקשות

שקיימות בטלוויזיה. ניתחתי ארבעה ראיונות לפי המרכיבים , והסקת מסקנות כדי לבדוק את שאלת המחקר  .

השערתי הייתה- רוב הילדים יזהו חדשות קשות וירצו חדשות מותאמות לילדים . מה שמעיד על תהליך "אובדן הילדות" . שהילדים נחשפים לתכנים שאינם מותאמים לגילם לפי ניל פוסטמן ויש לחסוך מהם

המסקנות העיקריות שעלו מהממצאים - רוב הילדים בעד להתאים את החדשות והתכנים לגיל שלהם , הם מודעים לכל הדברים הקשים שקורים בחוץ וחלקם גם מאוד מתעניינים בהם, אך לדעתם צריך להעביר

 להם אותם באופן מסוים שיתאים לכל הגילאים.

הסבר לממצאים ולתובנות מהסקירה מבחינה אוריינית (תקשורתית) ואזרחית

1.לפי דבריו של ניל פוסטמן - כתוצאה מהאופי החזותי של הטלוויזיה נגישה לכולם- ילד וקשיש באותה מידה, היא לא מצריכה שליטה בקוד מסוים, אין הגבלה, התאמת החדשות לילדים.

בעידן זה עפ"י פוסטמן אנחנו מאבדים את התמימות והילדות , הילדים נחשפים לתכנים של המבוגרים בטלוויזה בשלב מוקדם ובגיל צעיר: רציחות, פשע, אלימות, פורנו וכדומה.

2. לפי הרצאתה של מיכל תירוש – להורים יש צד אחד שהוא נגד צפייתם של הילדים בחדשות , הם טוענים כי כאשר שואלים ילד מה הוא חושב על החדשות הילד ישר יגיד "משעמם" הילדים נמנעים כמה שיותר מלראות את החדשות.

בנוסף לכך לפי דברי ההורים, לצפייה בחדשות יש השפעה לא טובה על הילדים, החדשות גורמות לתחושת עצב, פחד , עצבות וחרדה בקרב הילדים.

מצד שני , החדשות גם משפיעות לטובה בהקשר של קבלת דעתם הפוליטית והחברתית של הילדים, ולמעורבותם בחברה בכללי .

מחקרים הראו, שכאשר קיימות חדשות המתאימות לילדים ולגילם גרמו בילדים להתעניינות לשביעות רצון רבה. ניתן להבין שאין פה תשובה ברורה וקיימים כמה צדדים והסברים בעניין.

לסיכום- ההשערה שלי אומתה : רוב הילדים יזהו חדשות קשות וירצו חדשות מותאמות לילדים . מה שמעיד על תהליך "אובדן הילדות" . שהילדים נחשפים לתכנים שאינם מותאמים לגילם לפי ניל פוסטמן ויש לחסוך מהם