גישת המראה

גישת המראה- על פי גישת המראה  המדיה החזותיים (כמו צילום, טלוויזיה, קולנוע) נתפשים כמשקפים את  המציאות במדויק.  כי הם מעתיקים את המציאות באופן מדויק. המקומות, האנשים והאירועים שאנו צופים בהם בטלוויזיה, בקולנוע ובתמונות הם אנשים ומקומות אמיתיים שנראים לנו בטלוויזיה כמו שהם היו נראים לנו במציאות, ללא תיווך של טכנולוגיות המדיה

הרעיון המרכזי של גישה המראה:

המדיה (אמצעי התקשורת) הם כמו מראה המשקפת את המציאות באובייקטיביות יחסית ומאפשרת הצצה למצבים, למקומות ולחייהם של אנשים כפי שהם.

גישה זו יוצאת מהנחות המוצא הבאות: יש אמת אחת הניתנת לגילוי ולתיעוד. ניתן לייצג אמת זו באופן שקוף ונאמן למציאות באמצעות המדיה. כלומר המצלמה מעתיקה את המציאות  אשר משודרת כפי שהיא בטלוויזיה. העיתונאים או היוצרים יכולים לנתק את עצמם מרגשותיהם, מדעותיהם ומעמדותיהם הסובייקטיביות ולדווח על האירוע באמצעות המדיום כפי שהיה באמת, באופן אובייקטיבי.

על פי גישת המראה  המדיה החזותיים (כמו צילום, טלוויזיה, קולנוע) נתפשים כמשקפים את  המציאות במדויק.  כי הם מעתיקים את המציאות באופן מדויק. המקומות, האנשים והאירועים שאנו צופים בהם בטלוויזיה, בקולנוע ובתמונות הם אנשים ומקומות אמיתיים שנראים לנו בטלוויזיה כמו שהם היו נראים לנו במציאות, ללא תיווך של טכנולוגיות המדיה.  (להרחבה  על

גישת המראה ראה גם בנספח  "דיון בפורום תקשורת וחברה"

זו אחת הסיבות לכך שאנו נוטים לייחס למדיה החזותיים מציאותיות וערך אמת גבוה. אך המתנגדים לגישת המראה, טוענים שתחושת המציאותיות שמעוררת בנו הטלוויזיה היא אשליית מציאות, הנוצרת משילוב של שיקולי הבחירה של יוצרי המדיה, הגורמים השונים המשפיעים עליהם והאופן בו בנויה התודעה האנושית.

מאפייני הריאליזם  הטלוויזיוני (הרחבה)

לסיכום הביקורת  על גישת המראה: 

אין מציאות כפי שהיא. ניתוח ביקורתי של טקסטים טלוויזיוניים מלמד שיש כללים מוסכמים לייצוג 

מציאות בין היוצרים לצופים, שבאמצעותם נוצרת בקרב הצופים האשליה שהטלוויזיה משקפת

מציאות. העיתונאים והיוצרים גורמים למה שמשודר בטלוויזיה

להיראות "מציאותי, "טבעי", "עובדתי". כשבפועל המציאות המוצגת בטלוויזיה היא תוצר של

חברה, שפה ותרבות בה אנו חיים.