חופש המידע וחופש הביטוי

חופש המידע - 
חוק חופש המידע קובע את זכותו של כל אזרח לקבל מידע מרשות ציבורית באופן שיאזן בין החופש למידע ובין שמירה על ביטחון המדינה,הפרטיות וכו .

החוק קובע מי רשאי לקבל מידע, ואיזה סוג מידע מותר למסור.

חופש המידע הינו הצד המשלים של חופש הביטוי והוא היכולת האזרחית של כל אזרח במדינה דמוקרטית לדרוש ולקבל מידע המצוי בידי מוסדות השלטון והמנהל הציבורי או כזה הנוגע לפעילותם.

למרות כל האמור לעיל לגבי חופש הביטוי והמידע המצוי בידי האזרחים, בדמוקרטיה אין זכויות מוחלטות, בלתי מוגבלות, שכן הן מתנגשות זו עם זו. הקניית חופש מוחלט לאחד מקפחת לחלוטין את חירותו של האחר ולכן החברה הדמוקרטית והשלטון יצרו מנגנונים בחוק המגבילים באופן כזה או אחר את חופש הביטוי והמידע. ההגבלה נובעת מתוך פגיעה אפשרית בסעיפים הבאים:

  

א.         פגיעה בביטחון המדינה:

העיקרון המנחה את ההגבלה הזו הוא העובדה שהזכות לחיים ולשמירה על בטחון המדינה ואזרחיה הם ערכים שבשמם יש הצדקה להגביל את חופש התקשורת והחשיפה האפשרית בפרטים שיסכנו את אזרחי המדינה. זאת אומרת, שכאשר קיים מידע כזה או אחר, חשוב ומעניין ככל שיהיה, שנמצא בידי התקשורת, אינטרס החיים ובטחון המדינה יעלה על אינטרס חופש הביטוי והמידע.

הצנזור הצבאי הוא אחד הגופים המפקח על המידע הביטחוני המגיע לאמצעי התקשורת ואמה"ת מחויבים להנחיותיו. הצנזור ימנע פרסום הנתפס לטענתו ככזה המסכן את בטחון המדינה.

חשוב לזכור! כאשר לגוף קיימת היכולת לצנזר את פעולותיו, יכול להיווצר מצב בו בחסות הלגיטימציה הקיימת לו לצנזור, יוסתרו ויצונזרו דברים שיש חשיבות והכרחיות בחשיפתם לציבור כגון אי סדרים, תפקוד לקוי ועוד ועוד... תחת מעטה הצנזורה עלול הגוף המצנזר לפעול בעמימות מבלי ידיעת הציבור על כך.

ב.         פגיעה בשם הטוב:

התפיסה שגורסת כי שמו הטוב של אדם היא חשובה מאין כמותה שמה את העיקרון הזה כמתנגש אפשרי מול עקרון חופש הביטוי. חל איסור להוציא דיבתו של אדם. פגיעה בשם הטוב פוגעת בכבוד האדם, ולכן פוגעת גם בזכות היסוד כבוד האדם וחירותו. לכן, כאשר יש סכנה לשמו הטוב של מושא הידיעה התקשורתית עקרון השמירה על השם הטוב יעלה על עקרון חופש הביטוי. מתי כן יהיה אפשר לפרסם "לשון הרע"?:

•           כאשר כלי התקשורת מדווח דיווח "נכון והוגן" על תוכנו של פרסום כזה ומציין את מקורו, נהנה גם הדיווח התקשורתי (לצד הפרסום המקורי) מחסינות מוחלטת מתביעה.

•           כאשר כלי התקשורת יוכל להתמודד עם תביעת דיבה אם:

1.         יוכיח כי מה שפורסם הינו אמת.

2.         ישכנע כי בפרסום יש עניין ציבורי.

ג.          פגיעה בפרטיות:

יש לשאול ראשית מהם הגבולות המגדירים את פרטיותו של האדם ומה קורה כאשר פוגעים בגבולות הללו ועל כך השיבה השופטת רות גביזון ואמרה: "מצב שבו הפרט חשוף לחשש של פרסום מלא של כל האירועים בחייו הוא מצב שבו נפגעת היכולת שלו לקיים יחסים של ידידות ואהבה עם אחרים, שכן יחסים אלה חייבים להיות מושתתים על אמון ועל היכולת של אדם, במידת מה לפחות, לשלוט על המידע על עצמו, שאותו הוא בוחר להעביר לידיו או לאהובו. החשש מפרסום יכול לפגוע בנכונות של פרטים ללמוד ולהתפתח תוך כדי ניסוי ושגיאה". כמובן שגם במקרה הזה אפשר לסייג את האמור ולומר שלעיתים פלישה לפרטיותו של אדם היא הכרחית ומחייבת המציאות על מנת לשמור על שלום הציבור. לדוגמה: אלימות במשפחה (במרחב הפרטי המשפחתי), מצב בריאותי של בעל תפקיד משפיע כזה או אחר...

ד.         חופש הביטוי והבעת דעה:

לעיתונאים ופובליציסטיים קיימת השקפת עולם ברורה אותה הם דואגים להעביר, זה ברור. אך מה קורה כאשר איש תקשורת, בפוזיציה של מגיש חדשות / קריין, שכל שעליו לעשות הוא להעביר את המסר מביע דעה / עמדה?

על העיתונאים להבין את כובד חשיבותם ואחריותם בתיווך המציאות לאזרחים צורכי התקשורת והם מחזיקים בכלים השומרים על הדמוקרטיה וערכיה, כאלו המאפשרים להם להיות ביקורתיים ולהביע דעה, אך יש להתייחס לשלוש שאלות מרכזיות:

1.         מי רשאי להביע עמדה ברורה?

2.         באילו נסיבות ניתן להביע עמדה?

3.         באיזה אופן ניתן להביע עמדה?

לפי השאלות הללו, צריכה להישמר רטוריקה של אובייקטיביות על ידי הרחבת וגיוון הדעות, העמדות והקולות של אנשי התקשורת בגוף התקשורתי.

חופש הביטוי -

חופש הביטוי הוא זכותו של כל אדם להגיד את מה שברצונו להגיד ולהביע את עמדתו, בכל דרך שירצה , מבלי שמישהו יתנגד לכך בצורה שרירותית. 
חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעיתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד. דוגמה לכך היא הטענה כי חוקים האוסרים ביטויי גזענות או תאוריות היסטוריות כמו הכחשת השואה מגבילים את חופש הביטוי. דיני לשון הרע מגבילים את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, כדי לאפשר לנשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב. גם פגיעה בזכות לפרטיות מגבילה את חופש הביטוי בחוק.

חופש הביטוי הוא החופש הניתן לאזרח לפרסם ועל ידי כך גם לחלוק עם אחרים, בכתב, בקול או בתמונה, את אשר בליבו, בנפשו ובמוחו. זהו אחד העקרונות החשובים בדמוקרטיה המאפשרים חופש מחשבתי והתבטאותי לכלל האזרחים ללא הטלת סנקציות שרירותיות על כך. חופש הביטוי הוא היכולת האזרחית להביע דעה / עמדה / ביקורת / התקוממות כלפי מוסדות השלטון / החברה מבלי לחוש מאוים בעשיית הדבר.